פסק-דין בתיק ע"א 3645-03-13

1.         בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט גד גדעון) שניתן ביום 9.1.13, בתא"מ 3528/09 , במסגרתו נתקבלה באופן חלקי תביעת המשיבים.

2.         תביעת המשיבים בבית המשפט קמא עיקרה תביעה לביטול הסכם והשבה לרבות תשלום פיצויים עבור נזקים שנגרמו להם לטענתם בשל הפרת חוזה שעניינו חופשה באילת, אותה סיפקו המערערים למשיבים. וכן תביעת המשיבים לתשלום פיצויים בגין עוולה של הוצאת לשון הרע שעוולו לטענתם המערערים. המערער 2 הינו סוכן נסיעות המנהל את עסקו באמצעות המערערת 1.  המערערים סיפקו למשיבים חבילת נופש במלון "אואזיס" באילת.

3.         בית המשפט קמא קיבל את גרסת המשיבים, לפיה כאשר הגיעו המשיבים למלון קיבלו את החדרים באיחור ומצב המלון והחדרים היה מוזנח ולקוי ביותר. בהתאם, הכיר בזכותם של  המשיבים 1-2 לביטול ההסכם ומקום בו בחרו לעזוב המקום ולשוב לביתם בתחבורה ציבורית חייב את המערערים להשיב להם את תמורה חבילת הנופש ששולמה על ידם וכן חייב את המערערים לשלם להם את הוצאות הנסיעה לביתם.

            אין חולק כי יתר המשיבים נשארו במלון לאחר שהחדרים נוכו ומצבם היה סביר, כפי שנקבע.

בהתאם, ראה לנכון בית המשפט קמא להוסיף ולחייב את המערערים בתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש לכל אחד מהמשיבים, בסכום של  700 ש"ח לכל אחד, גם לאלה שנשארו במלון, וזאת לנוכח האיחור במסירת החדרים ומצב החדרים עד קבלתם.

תביעת הפיצוי בגין לשון הרע אותה הגישו המשיבים נדחתה.

4.         בערעור שבפני טענו המערערים כי טעה בית המשפט קמא כאשר הטיל עליהם אחריות על נסיבות אותן לא יכלו לצפות, והן האיחור בקבלת החדרים ומצבו הלקוי מבחינת ניקיון של המלון. לטענת המערערים החופשה ארעה בימים בהם התקיים מצב לחימה בצפון הארץ ותושבי הצפון פונו לבתי מלון בעיר אילת, בין השאר מלון "אואזיס" שהיה בתפוסה מלאה על ידי נערים שלא עזבו את החדרים בשעה הנקובה וגם הותירו אחריהם הזנחה ולכלוך, אשר אין חולק כי הוסדר לאחר מכן, כפי שקבע בית משפט קמא.

בנסיבות אלו טענו כי קמה להם הגנת הצידוק הפוטרת אותם מאחריות.

עוד הוסיפו וטענו כי המשיבים הגיעו למקום החופשה יחד עם ילדה נוספת שבגינה לא שולמה כל תמורה ועל כן נכון היה לקזז מכל חיוב סך של 480 ש"ח בגין עלות החופשה מאחר והיא שהתה במלון מבלי ששולמה תמורה בגינה.

            לא נשמעה מפי המערערים כל טענה לגבי גובה החיובים בהם חויבו, גם לא לגבי גובה הפיצוי בגין עוגמת נפש.

כמו כן לא נמצא בפני ערעור שכנגד מטעם המשיבים נוכח דחיית תביעתם לפיצוי בגין לשון הרע.

5.         המשיבים טענו כי יש לדחות את הערעור מאחר ופסק דינו של בית משפט קמא מעוגן בתשתית עובדתית ולפיה אימץ את גרסת המשיבים בדבר התנאים המחפירים שהיו במלון כשהוא מטיל אחריות על המערערים ודוחה את טענת המערערים אודות נסיבות של מצב לחימה בצפון כצידוק לפטור מאחריות. אשר לטענת הקיזוז טענו המשיבים כי צדק בית משפט קמא עת ראה לנכון לדחות טענת קיזוז נוכח העובדה שלא נטענה בכתב הטענות. 

6.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינתי במסמכים, אני סבורה כי יש לדחות את הערעור.

בית המשפט קמא השית מסקנותיו על תשתית עובדתית אותה קבע לשמע גרסאות הצדדים כשהוא מעדיף את גרסת המשיבים באשר למצב הגרוע שנמצא במלון והאיחור הבלתי סביר במסירת החדרים, על פני עדותם של המערערים. בית המשפט קמא שוכנע כי המערערים לא עשו כל הדרוש מצדם על מנת להבטיח קיום חלקם בעסקת הנופש כאשר הם משווקים  למשיבים עסקת נופש במלון ראוי ומתאים.

בית המשפט קמא ראה לנכון להשית אחריות מלאה על המערערים ובכך לא מצאתי כל טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. המשיבים ביצעו הזמנה של חבילת הנופש באמצעות סוכן הנסיעות האחראי מולם להספקת התמורה עבורה שילמו. משנמצא כי המשיבים לא קיבלו התמורה ושניים מהם שבו לביתם ומשנמצא כי המערערים לא הוכיחו כי מלאו חלקם בחוזה ולא וידאו כי הנופש יסופק בהתאם להזמנה אך נכון היה לחייבם. כך גם באשר לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה למשיבים עקב התנהלות זו.

נסיבות של כורח או צידוק לא תתקבלנה מקום שהוכח כי מצב הלוחמה באזור הצפון לא היה מצב חדש ובלתי ידוע. מה גם שאין בו לכשעצמו כדי להצדיק אי מסירת חדרים בזמן ואי ניקיון החדרים והמתקנים במלון.

ככל שקמה למערערים הזכות זכאים הם למצות ההליכים אל מול בית המלון.

אשר לטענת הקיזוז לה טענו המערערים, טענה זו לא נטענה בכתבי הטענות ועל כן אין להידרש לה. אמנם במהלך שמיעת הראיות הורחבה החזית והמשיבים הודו כי היתה עימם ילדה נוספת שבגינה לא שולמה תמורה אולם, מנגד לא הוכיחו המערערים כי חויבו בגינה אל מול המלון.

7.         בהינתן האמור דין הערעור להידחות.